פסק-דין בתיק ת"ק 22129-10-11

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי התובעת משמשת כנציגת וועד הבית המשותף שברח' היינריך היינה 20 בחיפה, ומי שמטפלת בעניינים הכספיים של הבית המשותף הנ"ל.

כן עולה כי הנתבע התגורר כשוכר באחת מ-6 הדירות של הבית המשותף הנ"ל וחב בתשלום הוצאות אחזקת הבית המשותף.

אין חולק כי היה מוסכם על כל דיירי הבית המשותף כי תותר החניית רכביהם במתחם החניה של הבית המשותף, באורח החוסם רכבים אחרים ובלבד שמי שמחנה כך את רכבו יהיה זמין להזזת רכבו, על מנת לאפשר את יציאת הרכב החסום.

כן אין חולק כי בחודש אפריל 2011, נרשם לתובע על ידי המשטרה דו"ח מסוג ברירת משפט על סך של 250 ש"ח בגין החניית רכבו באורח החוסם את רכב התובעת, כאשר התובעת היא שדיווחה על כך למשטרה.

הנתבע לא ביקש להתגונן כנגד הדו"ח שנרשם לו ושילמו בנסיבות, כפי שיפורט.

לטענת הנתבע, לא היה מקום להגשת תלונת התובעת למשטרה כנגדו, הואיל וידעה כי רכבו הוא זה החוסם את רכבה וכי לא עשתה דבר כדי לאתרו, למרות ששהה בדירתו.

לטענת התובעת, כאשר רכבו של הנתבע חסם את רכבה, ניסתה לאתר את הנתבע, אך הדבר לא עלה בידה.

היא דפקה על דלת דירתו ואף התקשרה לפל' הנייד שלו, אך לא נענתה.

בנסיבות אלה, לטענתה, כאשר היתה חייבת לצאת עם רכבה לצורך סיוע לבנה ולכלתה החולים קשות, ולאחר שניסתה למצוא את הנתבע, אך הדבר לא עלה בידה - התקשרה למשטרה, אך עזבה את המקום עוד בטרם הגיע המשטרה ונסעה למחוז חפצה במונית.

לאחר רישום הדו"ח הנ"ל, פנה הנתבע בנפרד לחלק מדיירי הבית המשותף וביקש מכל אחד מהם,  שייתן את הסכמתו לנכות מחובו של הנתבע לוועד הבית המשותף את סכום הדו"ח, בסך של 250 ש"ח, ואכן ביום 13.5.11 ניכה הנתבע מחובו לוועד הבית את הסך של 250 ש"ח, אותו תובעת עתה התובעת.

במהלך הדיונים בתיק זה, הסתבר כי אחד מהדיירים בבית המשותף, מר עמית קדם, סבר כי ברישום הדו"ח לנתבע נגרם לו עיוות דין והביע את הסכמתו כי הסך של 250 ש"ח ינוכה מחובו של הנתבע לוועד הבית.

כן עולה כי הנתבע החתים בחודש מאי 2011 את הדיירת נאוה הראל על מכתב, שבו הינה מביעה את הסכמתה שסכום הדו"ח ינוכה מתשלום לוועד הבית.

דיירת נוספת בבית המשותף, רעות אבירם, חתמה בתחילה על המסמך שצורף לכתב ההגנה, אך לביהמ"ש הוגש מכתבה שבו הינה מתארת את הנסיבות שבהן חתמה על המסמך שצורף לכתב ההגנה ועל כך שאינה מסכימה לניכוי סכום הקנס מחיובו של הנתבע לוועד הבית.

מכתבה זה הוגש וסומן תק/2.

מר איתמר רוטלוי, בנה של בעלת דירה בבית המשותף ומי שמטפל בענייניה של אמו ומשלם את תשלומי וועד הבית החלים עליה, הביע את סירובו לניכוי סכום הדו"ח מהסכום המגיע לוועד הבית מהנתבע, כעולה מהמכתב שהוגש וסומן תק/3.

אף התובעת הביעה התנגדותה לכך ועמדה על כך שהתובע ישלם את כל חובו לוועד הבית המשותף, כאשר "אם יש לו דין ודברים איתי - שיתבע אותי אישית" (סע' 8 לכתב התביעה).

הנני קובעת כי הוכח שהנתבע נותר חייב לוועד הבית את הסך של 250 ש"ח ולקביעתי, לא היה רשאי לנכות סכום זה מחובו שלו לוועד הבית.

הנני קובעת כי הוכח עוד שהתובעת משמשת כגזברית הבית המשותף וכנציגה יחידה של וועד הבית המשותף, ומכח כך הינה זכאית לתבוע את הכספים המגיעים לקופת הבית המשותף.

כדי לקבוע שהנתבע יהא זכאי לכך שסך של 250 ש"ח ינוכה מחובו שלו לוועד הבית המשותף, היה עליו לקבל את הסכמת כל הדיירים של הבית המשותף, מה עוד שלא נערכה קודם לכן כל ישיבה של דיירי הבית המשותף שדנה בעניין זה ולא נתקבלה כל החלטה משותפת.